תנ"ך על הפרק - יואל ב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

יואל ב

516 / 929
היום

הפרק

תִּקְע֨וּ שׁוֹפָ֜ר בְּצִיּ֗וֹן וְהָרִ֙יעוּ֙ בְּהַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִרְגְּז֕וּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֑רֶץ כִּֽי־בָ֥א יוֹם־יְהוָ֖ה כִּ֥י קָרֽוֹב׃י֧וֹם חֹ֣שֶׁךְ וַאֲפֵלָ֗ה י֤וֹם עָנָן֙ וַעֲרָפֶ֔ל כְּשַׁ֖חַר פָּרֻ֣שׂ עַל־הֶֽהָרִ֑ים עַ֚ם רַ֣ב וְעָצ֔וּם כָּמֹ֗הוּ לֹ֤א נִֽהְיָה֙ מִן־הָ֣עוֹלָ֔ם וְאַֽחֲרָיו֙ לֹ֣א יוֹסֵ֔ף עַד־שְׁנֵ֖י דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃לְפָנָיו֙ אָ֣כְלָה אֵ֔שׁ וְאַחֲרָ֖יו תְּלַהֵ֣ט לֶֽהָבָ֑ה כְּגַן־עֵ֨דֶן הָאָ֜רֶץ לְפָנָ֗יו וְאַֽחֲרָיו֙ מִדְבַּ֣ר שְׁמָמָ֔ה וְגַם־פְּלֵיטָ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה לּֽוֹ׃כְּמַרְאֵ֥ה סוּסִ֖ים מַרְאֵ֑הוּ וּכְפָרָשִׁ֖ים כֵּ֥ן יְרוּצֽוּן׃כְּק֣וֹל מַרְכָּב֗וֹת עַל־רָאשֵׁ֤י הֶֽהָרִים֙ יְרַקֵּד֔וּן כְּקוֹל֙ לַ֣הַב אֵ֔שׁ אֹכְלָ֖ה קָ֑שׁ כְּעַ֣ם עָצ֔וּם עֱר֖וּךְ מִלְחָמָֽה׃מִפָּנָ֖יו יָחִ֣ילוּ עַמִּ֑ים כָּל־פָּנִ֖ים קִבְּצ֥וּ פָארֽוּר׃כְּגִבּוֹרִ֣ים יְרֻצ֔וּן כְּאַנְשֵׁ֥י מִלְחָמָ֖ה יַעֲל֣וּ חוֹמָ֑ה וְאִ֤ישׁ בִּדְרָכָיו֙ יֵֽלֵכ֔וּן וְלֹ֥א יְעַבְּט֖וּן אֹרְחוֹתָֽם׃וְאִ֤ישׁ אָחִיו֙ לֹ֣א יִדְחָק֔וּן גֶּ֥בֶר בִּמְסִלָּת֖וֹ יֵֽלֵכ֑וּן וּבְעַ֥ד הַשֶּׁ֛לַח יִפֹּ֖לוּ לֹ֥א יִבְצָֽעוּ׃בָּעִ֣יר יָשֹׁ֗קּוּ בַּֽחוֹמָה֙ יְרֻצ֔וּן בַּבָּתִּ֖ים יַעֲל֑וּ בְּעַ֧ד הַחַלּוֹנִ֛ים יָבֹ֖אוּ כַּגַּנָּֽב׃לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֙חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃וְגַם־עַתָּה֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה שֻׁ֥בוּ עָדַ֖י בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם וּבְצ֥וֹם וּבְבְכִ֖י וּבְמִסְפֵּֽד׃וְקִרְע֤וּ לְבַבְכֶם֙ וְאַל־בִּגְדֵיכֶ֔ם וְשׁ֖וּבוּ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם כִּֽי־חַנּ֤וּן וְרַחוּם֙ ה֔וּא אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃מִ֥י יוֹדֵ֖עַ יָשׁ֣וּב וְנִחָ֑ם וְהִשְׁאִ֤יר אַֽחֲרָיו֙ בְּרָכָ֔ה מִנְחָ֣ה וָנֶ֔סֶךְ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃תִּקְע֥וּ שׁוֹפָ֖ר בְּצִיּ֑וֹן קַדְּשׁוּ־צ֖וֹם קִרְא֥וּ עֲצָרָֽה׃אִסְפוּ־עָ֞ם קַדְּשׁ֤וּ קָהָל֙ קִבְצ֣וּ זְקֵנִ֔ים אִסְפוּ֙ עֽוֹלָלִ֔ים וְיֹנְקֵ֖י שָׁדָ֑יִם יֵצֵ֤א חָתָן֙ מֵֽחֶדְר֔וֹ וְכַלָּ֖ה מֵחֻפָּתָֽהּ׃בֵּ֤ין הָאוּלָם֙ וְלַמִּזְבֵּ֔חַ יִבְכּוּ֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מְשָׁרְתֵ֖י יְהוָ֑ה וְֽיֹאמְר֞וּ ח֧וּסָה יְהוָ֣ה עַל־עַמֶּ֗ךָ וְאַל־תִּתֵּ֨ן נַחֲלָתְךָ֤ לְחֶרְפָּה֙ לִמְשָׁל־בָּ֣ם גּוֹיִ֔ם לָ֚מָּה יֹאמְר֣וּ בָֽעַמִּ֔ים אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃וַיְקַנֵּ֥א יְהוָ֖ה לְאַרְצ֑וֹ וַיַּחְמֹ֖ל עַל־עַמּֽוֹ׃וַיַּ֨עַן יְהוָ֜ה וַיֹּ֣אמֶר לְעַמּ֗וֹ הִנְנִ֨י שֹׁלֵ֤חַ לָכֶם֙ אֶת־הַדָּגָן֙ וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֔ר וּשְׂבַעְתֶּ֖ם אֹת֑וֹ וְלֹא־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֥ם ע֛וֹד חֶרְפָּ֖ה בַּגּוֹיִֽם׃וְֽאֶת־הַצְּפוֹנִ֞י אַרְחִ֣יק מֵעֲלֵיכֶ֗ם וְהִדַּחְתִּיו֮ אֶל־אֶ֣רֶץ צִיָּ֣ה וּשְׁמָמָה֒ אֶת־פָּנָ֗יו אֶל־הַיָּם֙ הַקַּדְמֹנִ֔י וְסֹפ֖וֹ אֶל־הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֑וֹן וְעָלָ֣ה בָאְשׁ֗וֹ וְתַ֙עַל֙ צַחֲנָת֔וֹ כִּ֥י הִגְדִּ֖יל לַעֲשֽׂוֹת׃אַל־תִּֽירְאִ֖י אֲדָמָ֑ה גִּ֣ילִי וּשְׂמָ֔חִי כִּֽי־הִגְדִּ֥יל יְהוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃אַל־תִּֽירְאוּ֙ בַּהֲמ֣וֹת שָׂדַ֔י כִּ֥י דָשְׁא֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר כִּֽי־עֵץ֙ נָשָׂ֣א פִרְי֔וֹ תְּאֵנָ֥ה וָגֶ֖פֶן נָתְנ֥וּ חֵילָֽם׃וּבְנֵ֣י צִיּ֗וֹן גִּ֤ילוּ וְשִׂמְחוּ֙ בַּיהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם כִּֽי־נָתַ֥ן לָכֶ֛ם אֶת־הַמּוֹרֶ֖ה לִצְדָקָ֑ה וַיּ֣וֹרֶד לָכֶ֗ם גֶּ֛שֶׁם מוֹרֶ֥ה וּמַלְק֖וֹשׁ בָּרִאשֽׁוֹן׃וּמָלְא֥וּ הַגֳּרָנ֖וֹת בָּ֑ר וְהֵשִׁ֥יקוּ הַיְקָבִ֖ים תִּיר֥וֹשׁ וְיִצְהָֽר׃וְשִׁלַּמְתִּ֤י לָכֶם֙ אֶת־הַשָּׁנִ֔ים אֲשֶׁר֙ אָכַ֣ל הָֽאַרְבֶּ֔ה הַיֶּ֖לֶק וְהֶחָסִ֣יל וְהַגָּזָ֑ם חֵילִי֙ הַגָּד֔וֹל אֲשֶׁ֥ר שִׁלַּ֖חְתִּי בָּכֶֽם׃וַאֲכַלְתֶּ֤ם אָכוֹל֙ וְשָׂב֔וֹעַ וְהִלַּלְתֶּ֗ם אֶת־שֵׁ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה עִמָּכֶ֖ם לְהַפְלִ֑יא וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃וִידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י בְקֶ֤רֶב יִשְׂרָאֵל֙ אָ֔נִי וַאֲנִ֛י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם וְאֵ֣ין ע֑וֹד וְלֹא־יֵבֹ֥שׁוּ עַמִּ֖י לְעוֹלָֽם׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה'. אפשר לרמוז כי ר"ת קרעו לבבכם ואל הוא קול דוי"ו וקרעו שמושית שם רמז כי היראה והתשובה עיקרה תלמוד תורה דמבטלת יצה"ר ואמרו רז"ל בזמן שהקול יעקב אין הידים ידי עשו וכבר האריך הרמד"ל בריש דרך חיים שזה יתד שהכל תלוי בו הוא עסק התורה ולפי ריבויו בתלמודו כן יחסיר או יעדיף בעבודתו. עוד רמז ר"ת וקרעו לבבכם ואל גימטריא מ"ב כי כל מ"ב להעלות ניצוצי הקדושה ואל תתמה דר"ת ראשון קול דהוי"ו שמושית. והשני מ"ב עם וי"ו דוקרעו. כי תמצא בבעלי הרמז כזאת וכזאת: ואת הצפוני ארחיק וכו'. רז"ל במס' סוכה פ"ה דרשוהו על היצה"ר ולפי דרכם דמיירי ביצה"ר אפשר לרמוז בסוף הכתוב עלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות. כמה ששמעתי פירוש פ' ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו' כי הקב"ה ברא היצה"ר וארז"ל דלעת"ל ה' במשפט יבא עם היצה"ר ויגמור דינו לעשות בו משפט כתוב ויש לחקור למה יומת מה עשה והרי לכך נברא ועשה כמצותו. והרבה תשובות לזה ברם השתא נימא דהיצה"ר נברא להסית לאדם לעבור עבירה בפירוש. אבל יודע שאם כה יעשה לומר לאדם שיעשה עבירה כמה זמני נכזבה תוחלתו ואין שומע לו. לכן נתחכם להעלות על לב האדם לעשות מצוה שמתוך כך יבא לידי עבירה ופחים טמן לו ומשתמש במצותיו יתברך לרעה. הא כיצד כגון שמעלה על לב האדם להשכים בבקר ללכת להתפלל בבית הכנסת ובדרך מזמין אשה לקראתו ומהרהר בעבירה ויחמוד יופיה וכשה לטבח יובל. ויש אשר מוליכו לבית הכנסת הבקר אור ומזמין לו שם אנשים שאינם מהוגנים וידברו לה"ר וכיוצא או לעשות מחלקת. באופן שהשכמתו לבית הכנסת גרמה לו כמה עבירות ברשתו אשר טמן. אבל אם היה מפתהו לעשות עבירות אלו בפירוש לא היה שומע לו. אך למחסור שסבר לעשות מצוה ונלכד. וכיוצא בשאר דברים כגון לימוד וצדקה מראה סימני טהרה שמעוררו לעשות מצוה. וסם המות נתון בתוכו לבא לידי עבירה. וזו המצאתו בהראותו דדבריו על עסקי עבודה ומצוה וסומך על זה אדהכי והכי מכשילו בעבירה ומעין דוגמא במרמותיו ועלילותיו רבים אשר המית. ועל דבר זה נתחייב היצה"ר על מרמותיו להתחיל במצוה כדי שילכד בעבירה. וז"ש ולרשע הוא היצה"ר אמר אלהים מה לך לספר חקי וכו' כלומר למה תקח אמרי לכלי זיינך להטעות לאדם שיעשה מצוה כדי שיכשל בעבירה. אם ראית גנב ותרץ עמו וכו' שהם העבירות בפירוש ועל זה תפתה וגם תוכל. אלה עשית והחרשתי ואתה צוית לפתות על עבירה בפירוש. אך עתה דמית אהיה כמוך ונשתמשת במצות להכשילו בעבירה אוכיחך וכו' זהת"ד בקיצור. וז"ש ואת הצפוני שהוא היצה"ר ונקרא צפוני שמטמין וצופן כונתו ומראה שכונתו לקיים מצות ותהי להפך והדחתיו וכו'. וכי תימא הוא נצטוה על זה לז"א ועלה באשו ותעל צחנתו שרימה לעשות מצוה וכונתו שילכד בעבירה כי הגדיל לעשות להשתמש בקדושה במצותיו יתברך. לבא לידי עבירה ולרמות בעלילות ברשע והאדם לא חשב כזאת והוא סבר לעשות מצוה ונלכד ועל זה חייב: ואכלתם אכול ושבוע וכו'. הראשונים פירשו במשז"ל איך לא אשא פנים לישראל שאני אמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית ועד כביצה. ולפ"ז אם יהיה שבע בעולם דבכזית כבר האדם שבע אזדא ליה טיבותא דהם נושאים פנים לברך על כזית דהא בכזית הם שבעים ועכ"ז לא כלו רחמים ונושא פנים וז"ש ואכלתם אכול שהוא כזית ושבוע דסתם אכילה בכזית. והללתם נתחייבתם לברך כמ"ש ואכלת ושבעת וברכת. אשר עשה עמכם להפליא לישא פנים לישראל אעפ"י שהם עתה חייבים לברך על כזית דיש בו שביעה. ולא יבושו עמי לעולם. מאחר דהיו מברכין על כזית אף שלא היו שבעים:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך